מאמרים

מה עושים בהצבעות - חלק II

ההבדל העיקרי בינם לבינינו הוא האחדות. עובדי נמל אשדוד מאוחדים מאחוריי יושב ראש אחד חזק. תלמידי הישיבות הספרדיות מאוחדים מאחורי רב אחד חזק (מאוד). האוכלוסייה החילונית לא מאוחדת מאחוריי אף אחד כמעט.

מי שכן מצליח לרתום את כוחה המספרי הגדול של האוכלוסייה החילונית – לא רק בארץ אלא גם בעולם – הם בעלי תאגידים או מה שנקרא בפי עם – השולטים במשק, בעלי ההון, אנשים שמוציאים ביום על ריהוט משרדי יותר ממה שאנחנו מוציאים בשנה על הכל. ההמצאה החברתית האחרונה היא לדרוש מהם לנהל את עסקיהם בשקיפות גבוהה יותר ומתוך הגינות – למען השם – כמה צריך להוציא על ריהוט משרדי? אנחנו שוכחים שאנחנו אלה שהבאנו אותם לאיפה שהם נמצאים – אנחנו נתנו פייט ואם היינו יכולים גם אנחנו היינו מאיישים את הכיסאות שלהם. המנטרה החברתית החזקה מכולם היא 'החזק שורד'. אי אפשר להאשים אותם על כך שהם חזקים – לא הם קבעו את הכללים ייעוץ זוגי אינו המלצה.

בכל איחוד ישנו וויתור. כל חבר באיגוד עובדים מוותר על יושב הראש הספציפי שיעשה טוב לאנשים שהם רק כמותו. כל תלמיד ישיבה מוותר על תרי"ג רגעים ביום שבהם האדם החילוני מקבל את החופש שלו. אם כך – על מה האזרח החילוני המקופח מוותר? הוא מוותר על השפעה והוא מאוחד בוויתור הזה. הסממן המאחד היחיד שלו הוא זה של וויתור על כוח. אז בפעם הבאה שתרצו לתבוע ראש ממשלה על רשלנות רפואית תזכרו – רשלנות רפואית או לא – אתם הם אלה ששמו את סכין המנתחים ביד שלו ואמרתם 'תחתוך'.

חזרה לחלק ראשון